אלי סיני, נולד באירופה, ואף רכש את מקצועו והשכלתו התיאטרונית תוך זיקה עמוקה להישגי התרבות האירופית.
דרך התנהגותו, חשיבתו, ואפילו הגייתו, נשאו תמיד חותם אירופי מובהק.
ברבות מן ההפקות מבנה הבמה, החשיבה הדרמטורגית וחלוקת החלל היו מורכבים, ולא הסתפקו בשחזור מציאות היסטורית, גיאוגרפית חוץ בימתית, אלא באו לברוא עולם תיאטרוני ייחודי חד פעמי.
תפאורותיו לא באו לפאר את הבמה – אלא לסייע בפענוח המחזה. עבודתו כמעצב נשענה תמיד על ניתוח מדוקדק ומעמיק של הטקסט הכתוב, ויכולת מופלאה לדלות פרטים מכל שורה.
ייחוד עבודתו הבימתית של אלי סיני טמון ביכולתו לשלב בין ריאליזם פרטני ,מפוקח חד ומדויק, שאינו מנסה ליפות או להתחנחן, הניזון מחומרים פשוטים, (בד, פח, עץ), לבין פיוט לירי, לעיתים כמעט סוריאליסטי (הנעזר בציור פלסטי חופשי ), תוך העדפה לסגנון פרגמנטרי, הנשען על יכולתו של הצופה להשלים ולהוסיף את החסר.
סיני שלט בטכניקה הבימתית על כל צורותיה, והצליח להפיק גם מבמות זעירות עולמות דרמטיים עצומים.
נהל עבודתו המדייק והקפדני, הנהיג בארץ דפוסי מקצועיות בימתית בלתי מתפשרים שתרמו רבות לרמת ההפקה והעיצוב בתיאטרון הישראלי.
