אלי סיני, נולד באירופה, ואף רכש את מקצועו והשכלתו התיאטרונית תוך זיקה עמוקה להישגי התרבות האירופית. דרך התנהגותו, חשיבתו, ואפילו הגייתו, נשאו תמיד חותם אירופי מובהק.

יחד עם זאת במשך כ-70 שנות חייו בישראל נמשך אל הנופים המקומיים, האור, הצבעים והחומריות הישראליים, (הרבה לצייר ולצלם אותם) וידע לעשות בהם שימוש בעיצובם של מחזות ישראליים מקוריים רבים, חלקם הגדול בהעלאת בכורה:

"ליל כלולות" ו"הביתה הביתה" של יהושע סובול, "הפרדס" של יוסף בר יוסף, "רכוש נטוש" של שלומית לפיד , "חבלי משיח" ו"אלזה" של מוטי לרנר, ורבים אחרים.

ייחוד עבודתו הבימתית של בעיצוב המחזות הישראלים היה טמון ביכולתו לשלב בין ריאליזם פרטני, מוכר, מזוהה, חד ומדויק, שאינו מנסה ליפות או להתחנחן, הניזון מחומרים פשוטים, (בד, פח, עץ) , לבין פיוט לירי, לעיתים כמעט סוריאליסטי.

חלקי מציאות ישראלית חוץ תיאטרונית, דוגמת לוח פקקי חשמל, ברז גינה, סבכת רשת חלודה, קיר לבנים מתפורר, ענף עץ, פח עקום - מצאו את דרכם אל הבמה. אופן העמדתם, כציטוטים, ניתוקם מן היום-יום, חיבורם לקומפוזיציה חדשה, ושיוכם לפעולה הדרמטית, העניקו להם חיים חדשים.